יומני אומנות

היום אני יכולה להעיד על עצמי, שהיומן הוא אמצעי הביטוי האומנותי שאני הכי אוהבת ושאני הכי מתחברת אליו. 

אז מהו סוד הקסם של היומן? קודם כל, בזמן שאני יוצרת כל העולם סביבי משתתק, אני מרוכזת בעצמי ובמחשבות שלי ומתנתקת מכל הרעש מסביב. יש כמובן את אלמנט ההפתעה, כי אין לי מושג מה הולך להתפתח ולקרות על הדף והסקרנות מרגשת אותי. מכיוון שיש כל-כך הרבה טכניקות שאפשר להשתמש בהן, נוצר מצב שבו יש לי יומנים במגוון של סגנונות: יש יומנים בהם אני מדביקה, חותכת, גוזרת, מצרפת, מחסירה. ויש יומנים שבהם אני עובדת רק עם טושים, ישירות על גבי הדף החלק, בלי למחוק או להתחרט. לכל יומן סגנון משלו והקשרים רגשיים שונים ואני עובדת בהם בהתאם לחשק שלי באותו רגע. התחושה היא שהעבודה ביומן יכולה להמשך עוד ועוד... הדף, בדיוק כמו העץ שממנו הוא נוצר, יודע לתת מעצמו ולשתף פעולה עם התהליך. הוא יודע לספוח את המים, לעמוד במעמסה של האקריליק, אפשר לחורר או לקרוע אותו, להדביק אליו, לקמט אותו ואם ממש שנאתי את התוצאה אז גם לתלוש אותו החוצה, למרות שזה כמעט ולא קורה לי. בסוף התהליך אני מתבוננת ביצירה, מזהה רגשות ושאלות שצפו ועלו בי בדרך. לרוב אני קמה ביום המחרת אחרי שבמהלך הלילה הראש עשה איזשהו עיבוד למה שיצא אל הדף.