חמישה סרטים וסדרות טלוויזיה בנושאי אומנות ועיצוב ששווים צפייה

אחת הנחמות הכי גדולות בשבילי זה לשבת עם כוס קפה וופלות מול הטלויזיה ולהתפנק בצפייה בסרט או בסדרה. אם בחוץ במקרה קר ואני נמצאת מתחת לשמיכת פוך מפנקת ולידי רובץ חתול, אזי מפלס האושר שלי גואה עוד יותר. ואם במקרה על המסך יש תכנים שקשורים לעולמות האומנות והעיצוב האהובים עלי... אז החגיגה ממש מושלמת.

מסרטים או סדרות כאלו אפשר לצאת עם הרבה ידע חדש, תובנות והשראה. הכנתי רשימה של 5 תכנים דיגיטליים שלי, באופן אישי, עשו טוב על הלב ואני ממליצה לתת להם הזדמנות.

1. "מודי" (MAUDIE) - סרט קסום ונוגע ללב על אמנית קנדית בשם מוד לואיס, שסיפור חייה מעורר ההשראה והמורשת שהשאירה אחריה הפכו אותה לאחת מהאמניות החשובות של קנדה. מוד, ציירת בסגנון נאיבי, סבלה מרבית חייה מדלקת פרקים שהקשתה מאוד על ההתנהלות היום-יומית שלה. עם זאת, הדלקת לא מנעה ממנה מלצייר נופים, בעלי-חיים ופרחים בסגנון ילדותי ותמים בביתה הקטן והצנוע שבנובה סקוטיה, קנדה, כשלצידה בעל אפרורי וזעוף, לעיתים גם אלים. יש הרבה דרמה ונסיבות קשות בסיפור חייה, אבל באישיותה הנחושה ובסירוב שלה ליפול קורבן לנסיבות החיים, מוד מוצאת את הדרך לבטא את עצמה ולמצוא אושר ונחמה דרך האומנות שלה, שהתבטאה על קירות הבית, על כרטיסי ברכה ועל קנבסים קטנים, שהפכו במרוצת השנים למבוקשים מאוד.

הסרט בויים על-ידי שלוש נשים ולטעמי הוא עשוי בצורה עדינה ורגישה, כשבתפקידים הראשיים מככבים שני שחקנים נהדרים. סאלי הוקינס בתפקיד מודי עושה עבודה מצויינת ומשכנעת, כשהיא מציגה את המסע המורכב של חייה של מודי במשחק אמין ומעורר הערכה. איתן הוק בתפקיד אוורט לואיס, בן הזוג הזעוף, עושה גם הוא עבודה מצויינת. קשה להאמין שהשחקן הצעיר הזה, שבדרך כלל מכבב בתפקידי החתיך התורן, נמצא שם, מתחת לשכבות האפרוריות והמירמור של הדמות אותה הוא משחק. הזוגיות שלהם על המסך מצליחה להעביר את כל הניואנסים של מערכת יחסים מורכבת וקשה במיוחד.

אחרי שצפיתי בסרט הסקרנות גברה עלי וקראתי על מוד. סיפור חייה היה קשה יותר מכפי שמתואר בסרט שמרכך צדדים שונים של הביוגרפיה האמיתית שלה, במיוחד במערכת היחסים בינה ובין אוורט. גם סיפור הבית שלהם, שעמד שומם לאחר שנפטרו, מרתק.

לסיכום: סרט מומלץ לערב מתחת לפוך, עם פופקורן ובלי הפרעות:

---

2. "מדירה לטירה" (Escape to the Chateau) - אין מילים לתאר את סדרת הדוקו המופלאה הזאת, שגורמת לי לחייך מאוזן לאוזן ולפלוט "וואו" כל 5 דקות. הסדרה עוקבת אחרי בני משפחת סטרוברידג': דיק, אנג'לה ושני ילדיהם הקטנים, שעוזבים את אנגליה מכורתם ועוברים לגור בנכס החדש שלהם - טירה צרפתית מהמאה ה-19. את הטירה הם קונים במצב ירוד לאחר שנים של הזנחה. דיק, מהנדס במקצועו, לוקח על עצמו את כל הצד הטכני של השיפוץ והשדרוג של הנכס. אנג'ל, שבאה מתחום הפקת האירועים, מיישמת הלכה למעשה את כל הרעיונות הכי משוגעים, מופרכים ומדהימים שלה בעיצוב הפנים של חדרי הטירה - 45 במספר. התוצאה היא טירה עתיקה מבחוץ עם חדרים סופר שיקיים בפנים, אותם הזוג משכיר לחתונות ואירועים מלאי סטייל. אנשים מגיעים אל הטירה מכל רחבי העולם, כשהעשירים ביותר מגיעים במסוק פרטי שמנחית אותם הישר על המדשאה שבחזית.

הדמות המרכזית בסדרה היא ללא ספק אנג'ל, מעצבת עם ראש משוגע ויצירתי על הכתפיים. יש לה לוק ייחודי שכולל שמלות וחלוקים צבעוניים, שיער צבוע אדום בוהק, סרטים וכובעים. אין דבר העומד בדרכה להוצאת הרעיונות שלה מן הכורח אל הפועל: היא מציירת על חרסינות, תופרת וילונות, מייצרת פאטרנים לטפטים, נוסעת לשווקי פשפשים ברחבי צרפת וזה פשוט מרתק לראות את הגלגלים עובדים בתוך הראש שלה.

כל פרק בסדרה הקסומה הזאת מרגיש כמו הצצה לעולם של אגדות. יש כאן את כל המרכיבים המנצחים: טירה עתיקה ורומנטית מוקפת אגם בלב יער קסום באיזור יפהפה בצרפת. בני זוג מיוחדים, מוכשרים ויצירתיים שמביאים למסך צ'ארם וזוגיות מופלאה. חדרים מעוצבים בסטייל מטורף, שעושים חשק לקום מהכורסה ולעשות רמונט כללי לכל הבית. אוכל טוב, יין, סירות, רכבים עתיקים, אוהלי גלאמפינג ומה לא? כל הטוב שבעולם המדומיין שלנו הוא החיים האמיתיים של מישהו אחר, ולנו נשאר רק להישען לאחור, להיאנח ולהתפלל שאולי, יום אחד, נוכל גם אנחנו לקפוץ לשם לביקור.

לסיכום: מומלץ לצפייה יחד עם אמא או חברה טובה על כוס תה ועוגיות.

---

3. וול גרומד (Well Groomed): אם חשבתן.ם שיש גבול ליצירתיות האנושית - חישבו שוב. יש זן שלם של אנשים שמסתכלים על כלב פודל ורואים לנגד עיניהם בד קנבס נקי שרק מחכה שישפריצו עליו צבע, נצנצים ותסרוקות הזויות.

הדוקומנטרי המרתק הזה עוקב אחר נשים שמתמחות בעיצוב תספורות מוטרפות לכלבים. לאורך כל הסרט אנחנו פוגשים כלבים בתספורות צבעוניות, מוזרות, מופרעות אפילו, שלפעמים פשוט קשה להאמין שהצליחו ליצור אותן. גיבורות הסרט מקדישות את עצמן למטרה הזו: הן מתאמנות, קונות את הציוד הכי טוב ואת התכשירים הכי חדשים, נוסעות בכל רחבי ארה"ב לתחרויות ולוקחות בסופר רצינות את כל הנושא.

כמובן שכחלק מהשואו הכללי הנשים לא פוסחות על עצמן, ובמהלך תחרויות הראווה הן מתחפשות בתלבושת שתואמת לעיצוב של הכלב. המחויבות שלהן לתחום מעוררת הערכה מצד אחד, מצד שני לאורך כל הסרט עולה השאלה האם כל ההתעסקות הזאת בכלל נכונה, שלא לומר לגיטימית. הכלבים שבסרט לא נראים סובלים, להיפך - נראה כאילו הם מקבלים על עצמם את השגעונות של הבעלים שלהם, בידיעה שזה עושה לבעלים שלהם טוב ושלאורך כל הדרך יש צ'ופרים שונים שהם יקבלו עבור השירות הפרוותי שלהם. ועדיין, יש לא פעם תחושה שמשהו כאן לגמרי משובש, ואולי האנושות לקחה יותר מדי צעדים קדימה עם הטירוף הכללי.

לסיכום: לראות ולא להאמין, ביחד או לחוד.

---

4. ג'ונון (Junun) - צמרמורת של התרגשות וקסם, לא פחות. ג'ונון הוא שמו של אלבום מוסיקלי שנוצר על-ידי תרכובת אקלקטית של יוצרים ונגנים: היוצר והמשורר הישראלי שי בן-צור, הגיטריסט ג'וני גרינווד מלהקת "רדיוהד" והרכב הודי בשם רג'אסטן אקספרס, שחברים בו למעלה מ-10 נגנים. יחד הם התמקמו במבצר יפהפה בהודו ובמשך שלושה שבועות הקליטו את האלבום, כשכל יוצר מביא את העולם הפנימי שלו לקלחת המוסיקלית.

החיבור המיסטי ביניהם יצר חוויה רוחנית ומרגשת של מוסיקה שחודרת לעומק הנשמה, והאלבום הפך ללהיט. הסרט מתעד את תהליכי היצירה של האלבום במבצר שבהודו, והוא משלב צילומים של המבצר, חדריו וסביבתו עם הקלטות, רגעים של הפסקה ושל סיעור מוחות. הקצב איטי ונינוח, הצילומים מהפנטים והמוסיקה עושה חשק ללכת ולרכוש את האלבום.

לסיכום: סרט שעושה נעים באוזניים ובעיניים, לשבת מחובקים ולהקשיב.

---

5. למצוא את ויויאן מאייר (Finding Vivian Maier): לקינוח, סרט דוקומנטרי שמוכיח שוב שהמציאות עולה על כל דמיון. הסרט עוקב אחר בחור צעיר בשם ג'ון מאלוף שנוהג לרכוש חפצי יד שניה במכירות פומביות בארה"ב. באחת הרכישות שלו הוא "נופל" על אוצר בלום: עשרות אלפי סלילים של תמונות שחור-לבן שצולמו ע"י צלמת סופר מוכשרת בשם ויויאן מאייר בשנות ה-50 וה-60 של שיקאגו וניו-יורק. התמונות מרהיבות, מרתקות ומקוריות ומהוות נדבך חשוב שמתעד את ההיסטוריה של ערי ארה"ב באותה תקופה. הן מתעדות בעיקר אנשים בסיטואציות מחיי היום-יום, בסגנון ישיר ומזוויות מעניינות (בסרט רואים באיזו מצלמה נהגה ויויאן להשתמש ואיך).

אבל מי זו ויויאן מאייר? אף אחד לא שמע עליה, על אף הייחוד והמקוריות של עבודתה. ג'ון מאלוף מחליט להתחקות אחר נתיב חייה ולנסות להבין מי ומה היא היתה. לאורך העלילה נחשפת דמותה הצבעונית והשנויה במחלוקת של אישה בודדה ומוזרה, שהתפרנסה בעיקר כאומנת לילדי המעמד הגבוה בזמן שהיא משוטטת איתם ברחובות ומצלמת בלי סוף. נשאר רק להצטער שויויאן לא שיתפה את הציבור בעבודותיה בתקופת חייה, שהרי בוודאי שהיתה מקבלת הכרה כאחת הצלמות החשובות והמשמעותיות בזמנה.

הסרט מרתק. הוא משלב צילומים של האנשים שליוו את ויויאן בחייה מספרים על דמותה, עם תהליך הפיתוח של סרטי התמונות והגילויים שהתהליך מביא איתו - אומנות צילום מעוררת השראה.

לסיכום: לשבת ולראות עם החבר'ה כדי לפתח שיחה מעניינת סביב הסרט, עם פופקורן זה עובד מצויין.

צפייה מהנה!

:-)